|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
רופאי המוות
ייתכן שבשום מקום לא היו מקרי ההתעללות של הפסיכיאטריה נפוצים יותר מאשר באירופה. עם זאת, מתנדבים מסורים ב-CCHR הביאו הן את הממשל והן את הציבור למודעות גוברת והולכת למעשי הזוועה שבוצעו בידי אלה העוסקים במדע מדומה זה. היה זה מאמץ הדורש אומץ לב, ולעתים קיבה חזקה.
בגרמניה, CCHR חקר, תיעד וחשף באופן פעיל במשך שנים רבות את שורשיה הנאציים של הפסיכיאטריה המודרנית. חרף ניסיונה הממושך של הפסיכיאטריה להתנער מן הפעולות של רצח עם על רקע גזעני (ודתי) בגרמניה הנאצית, העובדות אינן מוטלות בספק: הפסיכיאטריה הפיצה את "טוהר הגזע" או "המדע להשבחת גזע האדם (אבגיניקה)" כמעט שלושה עשורים לפני עליית הנאצים לשלטון ב-1933.
עוד ב-1895, הפסיכיאטר אלפרד פלוץ תמך באופן נלהב ברצח של "ילדים חלשים ובעלי מום מלידה", למרות שהוא הציג את שאיפתו באור לא נכון, כמובן, בכך שדרש מתוך טוב-לב "מוות ללא ייסורים."
בתוך עשר שנים ייסד פלוץ את החברה הגרמנית להיגיינה גזעית, כשהוא חובר עם פסיכיאטר אחר, ארנסט רוּדין, אשר היה אסיר תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקו. "רק באמצעות הפיהרר הפך חלומנו מזה שלושים שנה ויותר – החלום של יישום ההיגיינה הגזעית על החברה – למציאות", הוא אמר. רודין היה מנהל מכון הקיסר וילהלם לפסיכיאטריה, אחד ממספר מכונים תחת חסותה של 'האגודה ע"ש הקיסר וילהלם'. האגודה היתה "צוות המוחות" שמאחורי האידיאולוגיה הנאצית, ורודין, כראש אחד ממכוניה העיקריים, זכה בפרסים מיוחדים עבור עבודתו, שהוענקו לו על-ידי הנאצים והיטלר. אחרי המלחמה שוּנָה שם האגודה ל"אגודה ע"ש מכס פְלַנק", והמכון של רודין הפך ל'מכון מכס פלנק לפסיכיאטריה'.
 
|
