|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
על רקע זה ייסדה כנסיית הסיינטולוגיה בגרמניה סניף של CCHR בשנת 1972, אשר פתח בפרוייקט מחקר ממושך על זהותם של הפסיכיאטרים הגרמנים שעמדו מאחורי המשטר הנאצי, התפקיד שהם לקחו על עצמם ב"מחנות ההשמדה" וכיצד הם חמקו מעונש במהלך משפטי נירנברג. הם גילו כי רבים הפכו אחרי המלחמה לאנשי חברה "מכובדים" ובעלי השפעה. התוצאה של למעלה מעשרים שנות מחקר הגיעה לשיאה בסופו של דבר בספר טעון-הנפץ והמתועד היטב, 'פסיכיאטרים – האנשים מאחורי היטלר', שיצא-לאור בגרמניה ב-1994.
מורשת הפסיכיאטריה אינה פחות עקובה מדם בארצות אירופאיות אחרות.
באיטליה, בשנת 1979, חקר CCHR את 'המרכז המחוזי של מומבלו לבריאות הנפש', וגילה את גופותיהם החנוטות של מטופלים חולי נפש מהעבר. האוסף המחריד כלל
שתים-עשרה גופות חסרות זרועות, כמה ראשים פתוחים בניסור, חמישים מוחות, כליות, ריאות, זרועות, רגליים ואוזניים. חלקי גוף אלה השתמרו כה טוב עד כי נוזל החניטה ששימש ליצירת המומיות נספג כמעט בכל הרקמות – תוצאה שניתן היה להשיג רק
על-ידי הזרקת הכימיקלים בעוד לב הקורבנות שואב אותם באיטיות לתוך גופם.
בשום אופן לא היה מומבלו דוגמה בודדת לפעילותיה של הפסיכיאטריה באיטליה. באפריל 1991, CCHR וכמה גורמים ממשלתיים מוסמכים פשטו על מקלט חולי-הנפש
של לוניגו, ומצאו שהתנאים במוסדות הפסיכיאטריים היו רק מעט טובים יותר מהמצב שבו מטופלים נחנטו בעודם חיים. החוסים במוסד היו עירומים, נעולים בחדרים שרצפותיהם ומיטותיהם מכוסות בצואת
אדם ושתן. הסתבר שהתבוססות בזוהמה וגסיסה ממחלות היו אמות-המידה לטיפול הפסיכיאטרי התקני באיטליה. במהלך שבע השנים שלאחר מכן, CCHR איטליה המשיך לערוך פשיטות על בתי-חולים לחולי-נפש ברחבי המדינה. כשהוא נעזר בחברי פרלמנט ומסוקר על-ידי צוותי חדשות של הטלוויזיה, CCHR לא רק תיעד וחשף מקרי התעללות דומים במאות בתי-חולים אחרים לחולי-נפש, אלא שאף המשיך להביא לסגירתם של כמה מהגרועות ביותר שבמאורות הזוועה הפסיכיאטריות האלה.
 
|
