|
עניינים אתיים ושיפוטיים
בסיינטולוגיה
אתיקה
מערכת האתיקה של סיינטולוגיה מבוססת לחלוטין על היגיון. בעוד שמוסר, כפי שמר האברד ציין, הוא למעשה חוקי התנהגות שגובשו מניסיון שנצבר מעידנים שחלפו זה מכבר, ולפיכך אינו תמיד לגמרי רלוונטי להישרדות, הרי שאתיקה מורכבת אך ורק מפעילות הגיונית כלפי רמת ההישרדות הגבוהה ביותר, עבור כל הדינמיקות. אמת, בהעדר כל דבר אחר, תקנון מוסרי יכול לספק אמת-מידה כללית להתנהגות אופטימליות, והתנהגות אתית כוללת תמיד ציות לתקנונים המוסריים של החברה, אך במשך הזמן, מוסר יכול להפוך להיות בלתי עדכני ומכביד, ולהזמין בכך מרד. לפיכך, גם אם יש לכבד תקנונים מוסריים, הדבקות בתקנים אתיים היא המחזיקה את ערוצי ה'גשר' פתוחים
ואת גדותיהם איתנים, ובכך מאפשרת לסיינטולוגים להתקדם באופן חלק ובלי הפרעות.
ניתן להגדיר אתיקה כפעולות שהאדם מחליט בעצמו לבצע, כדי להבטיח את הישרדותו המתמשכת לאורך הדינמיקות. זהו דבר אישי. כאשר אדם הוא אתי, זהו משהו שהוא עושה בעצמו, על פי בחירתו.
אי אפשר להתווכח על ההגיון שבאתיקה של סיינטולוגיה, המבוסס על שני עקרונות מפתח: טוב ורע. בדומה לאתיקה ולצדק, טוב ורע היו מזה זמן רב מוּעדים לדעות, לבלבול ולערפול מכוון. אך כדי להבין את העיקר באתיקה של סיינטולוגיה, יש להבין שניתן להסתכל על טוב כפעולה בונה המובילה להישרדות. זהו משהו אשר פשוט מועיל יותר מאשר מזיק לכל הדינמיקות. נכון, שום דבר אינו טוב לחלוטין, ובניית דבר-מה חדש דורשת לעתים קרובות מידה מסויימת של הרס. אולם אם הפעולות הבונות עולות על הפעולות ההורסות, כלומר, אם מספר גדול יותר של דינמיקות נבנה ולא נהרס, אזי הפעולה נחשבת לטובה. כך, למשל, תרופה חדשה המצילה מאה איש אך הורגת רק אחד, היא תרופה מקובלת.
 
|
