|
המפתח לחיים:
טיפול בעולם שאינו בתקשורת
בניסיונו לטפל בבעיה זאת של הבנה בקרב תלמידים וחברי צוות סיינטולוגים, מר האברד פתח בתהליך שלא היה זר לו – להתייחס לבעיה ברמה יותר ויותר בסיסית. הוא עשה זאת שוב ושוב עם אספקטים אחרים של הטכנולוגיה הרוחנית של סיינטולוגיה, בהניחו כי בעוד שלמעשה ניתן לסבך כל דבר עד לנקודה שבה שוב אין הוא ניתן להבנה, הרי שאין סיכון גדול בהפשטת דבר-מה עד לרמתו הבסיסית. שוב ושוב הוא הפגין כשרון מיוחד במינו למציאת הבסיס עצמו של נושא, ובכך לעשותו מובן לכל אחד.
עם זאת, בהתייחסו לבעיה זאת של אנאלפביתיות, הוא מצא עצמו עומד בפני מצב ייחודי ובעייתי. זְכור כי מה שהוא ניסה לעשות היה משימה לא קטנה. משימתו היתה לגלות ראשית את המכשולים להבנה, ולאחר מכן לספק את הכלים כדי להתגבר עליהם, וכך לאפשר תקשורת. במילים אחרות, ראשית היה עליו לגלות מדוע אנשים רבים כל-כך היו אנאלפביתים, ולאחר מכן היה עליו למצוא לכך רפואה. הוא כבר גילה מדוע תלמידים סיינטולוגים, ולמעשה רוב בני-האדם, לא היו מסוגלים ללמוד, כשהפושע הראשי הוא המילה שאינה מובנת כהלכה, המלווה במחסומים האחרים ללמידה שהוזכרו בפרק הקודם. אך מובן מאליו שלא היה זה פתרון מספק, והיה צורך לרדת לרמה בסיסית יותר.
וכאן אנו מגיעים לחידה שעמדה למולו: כיצד תעביר את משמעותה של מילה לתלמיד, שאפילו אינו מבין את משמעותן של המילים שבהן אתה משתמש בניסיונך להעביר לו את משמעותה של המילה?
מחקרו הביא אותו אל לב הבעיה – המציאות המרפה-ידיים, שתופעה זאת של מילים שאינן מובנות כהלכה הגיעה עד לב ליבה של השפה – מילותיה הפשוטות ביותר. ובכך אנו מתכוונים למילים כמו אבל, עם, או, היו, של, את, על, אצל וכו'. המילים שבהן אנו משתמשים לעתים קרובות ביותר. אלה שכינינו "המילים הקטנות והפשוטות". המילים שאנשי החינוך הניחו כי "כולם יודעים".
 
|
