בשובו לוושינגטון הבירה, אסף רון וערך את מחקרו בן שש-עשרה השנים בנושא מצבו של האדם, בכותבו את כתב-היד "דיאנטיקה: התֶזה המקורית" (כיום מוצא-לאור בשם 'הדינמיקות של החיים'), חיבור המתאר את העקרונות שבהם השתמש. הוא לא הציע את העבודה להוצאה-לאור. הוא מסר עותק או שניים לכמה חברים, והם מיד שיכפלו אותו ושלחו אותו לחבריהם אשר, בתורם, יצרו עותקים ושלחו אותם לאחרים. באופן זה, כשהוא עובר מיד אל יד, נושא הדיאנטיקה החל להתפרסם ברחבי העולם בזכות עצמו. השמועה התפשטה שרון ביצע פריצת דרך מהפכנית. ל. רון האברד מצא את המקור לאברציה האנושית, ופיתח טכניקה הקשורה למיינד, אשר פעלה. כך נולדה דיאנטיקה.

המאמר הראשון שפורסם על דיאנטיקה, שכותרתו "ארץ לא נודעת: המיינד", הופיע בגיליון חורף/אביב 1949-1950 של כתב-העת 'מועדון המסיירים'. זמן קצר לאחר מכן מצא רון את עצמו נשטף, פשוטו כמשמעו, במבול מכתבים המבקשים מידע נוסף על יישום פריצות הדרך שלו. מתוך תקווה להפוך את גילוייו לזמינים לציבור הרחב, ובעקבות הדרישה של אלה שעבדו איתו באותה התקופה, הוא הציע את ממצאיו ל'התאחדות הרופאים האמריקנית, ול'התאחדות הפסיכיאטרים האמריקנית'. התגובה היתה מאלפת ביותר. לא זו בלבד שמוסדות שירותי הבריאות טענו כי אין להם כל עניין בעבודתו, אלא שהם אף סירבו לבחון את התוצאות שהשיג.