כאשר הושב השלום על כנו בתום המלחמה, יצא מר האברד מיד לבחון הלאה את יכולת הביצוע של פריצות הדרך שלו. היה זה מחקר אינטנסיבי. כנושאי המחקר הוא בחר אנשים מכל שכבות החברה – בהוליוווד, שם עבד עם שחקנים וסופרים; בסוואנה, ג'ורג'יה, שם הגיש עזרה רבה למאושפזים בכפייה בבית-חולים לחולי-נפש; בוושינגטון הבירה, בעיר ניו-יורק, בניו-ג'רסי, בפסאדנה, בלוס-אנג'לס ובסיאטל. בסך הכל, הוא עזר באופן אישי ליותר מ-400 איש לפני 1950, תוך השגת תוצאות מרהיבות. והוא השתמש באותם הנהלים כדי לרפא פגיעות ופציעות שהוא עצמו קיבל, עד החלמתו המלאה בשנת 1949.

החלמתו היתה כה מושלמת, שהקצינים מוועדת הגמלאות של הצי, אשר בדקו את מקרהו של לוטננט האברד, היו למעשה מבולבלים. ככלות הכל, הם חשבו, איך יכול אדם, שמבחינה גופנית היה הרוס לחלוטין בתום המלחמה, לעבור בהצלחה את הבדיקה הגופנית המלאה? התשובה היחידה, כך הם הסיקו, היה של. רון האברד היה מישהו אחר. וכאשר הם מצאו שהכל היה כשורה, הם קבעו שהוא כשיר לשירות פעיל.