הוא כתב "כל שניסיתי לקבוע היה באם המיינד מווסת את פעולת הגוף או שמא הגוף מווסת את פעולת המיינד. אי לכך, אם על חלק מהמטופלים האלה ההורמונים לא פעלו ועל חלקם הם פעלו, עשויה להיות סיבה מנטלית. אם לאותם מטופלים, שעליהם הם לא פעלו, היתה חסימה מנטלית חמורה, אזי היה ברור שללא כל קשר לכמות ההורמונים או לטיפול הרפואי שאדם קיבל, הוא לא יבריא. אם המיינד היה מסוגל לרסן עד כדי כך את הגוף עצמו, אזי ברור שהעובדה, שנחשבה בעיני רבים לאמת, שמבנה מווסת תיפקוד, תהיה כוזבת. והחלטתי להוכיח זאת. . . לא התעניינתי באנדוקרינולוגיה אלא בפתרון השאלה באם תיפקוד מווסת מבנה או שמא מבנה מווסת תיפקוד."

מקרה אחר מקרה נבדקו, והוא מצא שבהשתמשו בטכניקות שפיתח, אזי מצבם של מטופלים, אשר בעבר לא הגיבו לטיפול, החל מיד להשתפר בתגובה לטיפול הרפואי, ברגע שהמחסומים המנטליים הוסרו.

למעשה, תיפקוד אכן ויסת מבנה. כפי שרון ציין באותו זמן, "המחשבה היא הבוס."

היה זה מושג מהפכני, המתפשט מעל לחוסר ההבנות אשר גרמו טרדה רבה לפילוסופיות המזרח ולמדע במשך מאות בשנים.