תגובתם של אלה אשר קראו את כתב היד היתה דרמטית, ולא מעט מוציאים-לאור ביקשו בלהט לפרסמו. הוא סירב. " 'אקסקליבר' לא הכיל כל ריפוי, אלא היה פשוט דיון לגבי מורכבות החיים. החלטתי לחקור עוד הלאה", הוא הוסיף.

רון המשיך לממן את מחקרו באמצעות כתיבת הסיפורת שלו שהיתה פופולרית יותר מתמיד. סיפוריו והרומנים שלו השתרעו על כל ז'אנר ספרותי, החל מספרות ההרפתקה והמסעות ועד לספרות המסתורין, המערבונים, הרומנים, המדע הבדיוני והפנטזיה. בכתיבתו לא על מכונות ורובוטים אלא על אנשים ממשיים והרפתקאות ממשיות, הוא שימש כחלוץ בעידן שלם חדש של כתיבת מדע בדיוני, כאחד היוצרים של מה שכונה לאחר מכן בשם "עידן הזהב של המדע הבדיוני."

מסעות המחקר שלו המשיכו אף הם. כשנבחר כחבר ב'מועדון המסיירים' היוקרתי בניו-יורק, הוענק לו דגל המועדון למשמרת – כבוד גדול בתחום משלחות המחקר – עבור 'משלחת המחקר הניסיונית של רדיו אלסקה' במאי 1940. משלחת מחקר זאת סייעה רבות במיפוי של מפות החופים של קולומביה הבריטית ואלסקה, בעודה מרחיבה את הידע שלו על תרבויות נוספות – האינדיאנים בני הטלינגיט, ההיידה והאלאוטים שבאלסקה.

בדצמבר 1940, ל. רון האברד קיבל רשיון של "רב-חובל לניהוג אוניות קיטור וכלי שייט מנועיים" ממשרד המסחר של ארה"ב. שלושה חודשים מאוחר יותר, הוא השיג תעודה שנייה המאשרת את מיומנויותיו הימיות: רשיון ל'רב-חובל של ספינות מפרש', "בכל אוקיאנוס שהוא."

אולם במשך תקופה זאת כולה, רון המשיך בחיפושו אחר התשובה לחידות האדם. כתביו ומסעות המחקר שלו נעשו במטרה לממן את מחקריו והרחבת ידיעתו לגבי העולם והחיים.

ואז פרצה המלחמה.