רון הסיק שאת התשובות לשאלות העולות מניסוייו הוא יקבל באופן הטוב ביותר מאלה אשר משלמים להם כדי שיידעו על המיינד, ולכן לקח את תגליותיו אלה אל מחלקת הפסיכולוגיה. אולם, במקום תשובות הוא גילה שלפסיכולוגים באוניברסיטת ג'ורג, וושינגטון לא היתה כל הבנה באשר לתוצאות – ואף חשוב מכך – הם אפילו לא התעניינו בדברים שכאלה.

כשהוא המום מהגילוי הוא הגיע מהר מאוד להכרה שאיש לא ידע כיצד המיינד פועל. יתרה מזאת, איש מן העוסקים בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה גם לא ניסה לגלות.

לא זו בלבד שבמזרח לא היו כל תשובות, אלא שהן לא היו בנמצא בכל מרכז תרבות מערבי שהוא.

"אם להיות בוטה מאוד" הוא אמר, "היה ברור לחלוטין שעסקתי וחייתי בתרבות אשר ידעה על המיינד פחות מאשר השבט הפרימיטיבי ביותר שעמו באתי במגע אי-פעם. כשאני גם יודע שאנשי המזרח לא היו מסוגלים להגיע אל החידות של המיינד באותו אופן מעמיק וצפוי שהביאו אותי לצפות לו, ידעתי שיהיה עלי לבצע מחקר רב."