כתב היד שלו, הטאו-טה-צ'ינג, הפך ליסוד הטאואיזם, ושוב הציע תקווה נוספת לדרגות גבוהות יותר שאליהן יוכל האדם לשאוף.

טאו משמעו פשוט "הדרך" או "הדרך ללכת בה". זוהי הדרך שבה היקום נע – יקום שאליו קשור האדם בעבותות. כשבני-האדם מצויים במצבם הטבעי ביותר, הם נעים בהתאם לחוקים של תלות הדדית ויחסי גומלין בין כל החוקים האוניברסליים, וכך שומרים על הרמוניה ואיזון מושלמים. לפי הטאו, זוהי הדרך ואין אחרת.

לרוע המזל, גם הטאואיזם לא סיפק אמצעי בר-ביצוע להגיע לאותה הרמוניה מושלמת. אף לא נעשה כל ניסיון לספק אמצעי שכזה. מאחר שמהותה של ה"דרך" היתה האמונה שאמיתותיה הבסיסיות היו מעבר למילים, ורק ניתן היה להתנסות בהן. כך נותרו העקרונות בתחום הידע האזוטרי בלבד.