האקסיומות של דיאנטיקה וסיינטולוגיה
אקסיומה 24 אמ"ת שלמה תביא לידי היעלמותם של כל תנאי הקיום המכניים.
אקסיומה 25 אהדה הינה סולם של גישות, אשר יורד מהדו-קיום של סטאטיק, דרך החציצוֹת של מרחק ואנרגיה, אל יצירת זהות, ועד לקירבה רבה, אולם עם מסתורין.
על-ידי העיסוק ב-isnessי(beingness) וב-not-isness (סירוב להיות), מתקדמת ההתבדלות מידיעה של זיהוי מלא, למטה דרך הכנסתו של יותר ויותר מרחק ופחות ופחות שיכפול, דרך מצב של הסתכלות, מצב של ביטוי רגש, מצב של התאמצות, מצב של חשיבה, מצב של סימול, מצב של אכילה, מצב של עשיית מין, וכך עד למצב של אי-ידיעה (מסתורין). עד שמגיעים לנקודת המסתורין, תיתכן תקשורת כלשהי, אך אפילו במסתורין נמשך נסיון לתקשר. כאן ישנה, במקרה של אינדיבידואל, ירידה הדרגתית מן האמונה שהאדם מסוגל ליטול על עצמו אהדה מוחלטת, עד לשכנוע בכך שהכל הינו מסתורין מוחלט. כל אדם נמצא במקום כלשהו על סולם זה של ידיעה עד מסתורין. טבלת ההערכה האנושית המקורית היתה קטע הרגש של סולם זה.
אקסיומה 26 ממשות הינה המופע למראית עין של הקיום, שישנה עליו הסכמה.
אקסיומה 27 מציאות יכולה להתקיים עבור אדם באופן נפרד, אך כאשר ישנה הסכמה עליה עם אחרים, ניתן לומר כי זאת ממשות.
ניתוח המבנה של ממשות כלול
ב-isness, אשר מורכב מ-as-isness
ומ-isness. alter-isness הינו מופע למראית עין, לא מציאות. המציאות הינה as-isness ששוּנה על מנת להשיג התמדה.
חוסר-ממשות הינו התוצאה והמופע למראית עין של העיסוק ב-not-isness.
