|
ל. רון האברד:
כיצד מפעלו השפיע
על העולם
העובדות שהכניסה הטכנולוגיה של מר האברד לתוך תמונה קודרת זאת לא היו אלא מהפכניות. הטכנולוגיה לא זו בלבד שאיתרה את מקורה האמיתי של האנאלפביתיות, אלא שאף נתנה לכך מענה יעיל. בתוך שלושים שנה מאז הצגתה, טכנולוגית הלמידה הביאה את המתנה היקרה – ידיעת קרוא וכתוב – למיליונים ברחבי העולם, באמצעות מורים באפריקה, אנשי חינוך בסין וחונכים פרטיים בשכונות הבעייתיות של ערי ארצות-הברית.
תרומותיו של מר האברד לנושא החינוך לא היו מוגבלות לנושאים אלה. כבר ב-1938, במכתב לדיקן של אוניברסיטה מסויימת, מתח מר האברד ביקורת על החינוך ההמוני אשר הביא ליצירתם של "מוחות קפואים, עמוסים בעובדות". התלמידים, הוא ציין, "לא למדו לחשוב או ללמוד. לימדו אותם לבלוע עובדות, ולא משנה עד כמה הן היו ללא קשר לנושא, טיפשיות או חסרות ערך". בלב הבעיה הזאת עמד ממסד חינוכי, אשר "ללא כל אשמה מיוחדת מצדו, וחרף כל מאמץ שהוא השקיע כדי להשתחרר, הוא נאלץ, עם זאת, לנהוג על פי שיטות ההוראה, משום המחסור בכלים". התשובה לפתרון הבעיות בחינוך לא היתה לנסות ולתקן את מה שלא היה בסדר אצל התלמיד. תחת זאת, התשובה נמצאה בתיקון המערכת החינוכית עצמה. זה היה פתרון שהוא יתעתד לדון בו בפירוט שוב ושוב, במיוחד אחרי 1950.
במהלך השנים הבאות, תחושה זאת הפכה לנחלת הכלל. כותרות החלו להציב את השאלה "מה לא בסדר בבתי-הספר שלנו?" ועד 1997, הדרישה הנרחבת לשיפור שיטות הלימוד הפכה לחומר לכתבות שער בשבועוני חדשות.
פעם נוספת, השקפתו החדשנית של מר האברד הפכה לנורמה המקובלת בחברה, וקידמו אותה אלה שלא היה להם כל מושג באשר לעובדה שרעיונותיו של מר האברד הם שזירזו את השינוי. ובדיוק כפי שרעיונות אלה חלחלו אל תוך החברה, כך גם טכניקות הלמידה של מר האברד. בסוף שנות התשעים, אפילו מערכת בתי-הספר הציבוריים בארצות-הברית החלה לחפש דרכים להשתמש בשיטות הלמידה שלו בכיתות הלימוד, ובמהרה, אנשי חינוך מכל רחבי תבל הכירו בטכניקות שלו כדבר שבשגרה.
 
|
