|
ל. רון האברד:
כיצד מפעלו השפיע
על העולם
המגזין 'פיק' החל לפרסם בהבלטה כתבות כגון: "האם דיאנטיקה מסוגלת לקבוע אבהות? המדע החדש המדהים של המיינד. . . עשוי לכלול תשובות לשאלות בנושא הטרום-לידה." כתבה זאת, בדרך אגב, המשיכה וסיפרה על רופא ספקני ביותר, "אשר התנדב לעבור תהליך [בדיאנטיקה] במיוחד כדי להוכיח לשביעות רצונו ששום דבר לא יקרה. . ." מיד לאחר מכן, הוא החל להשמיע גניחות כתוצאה מהכאב שנבע מכאב גב שעבר רסטימולציה. באופן דומה, העיתונאי (מהעיתון 'פיק'), שהיה קטן-אמונה לא פחות, דיווח כיצד חבר קרוב "התקפל כמו עוּבר" כאשר סיפר על לידתו שלו. כמו כן הוא דיווח את העובדה המדהימה: "דיאנטיקה קובעת כי אלה מאתנו, אשר מוחם לא ניזוק פיסית, יכולים לחזור אל העבר, אל רגע ההתעברות עצמו, ולספר מי היה שם, מה נאמר ומה התרחש."
בשנת 1969, ד"ר ל. ו. סונטאג ידע לדווח להתאחדות האמריקאית לקידום המדע, שניסויים עם קול הוכיחו כי "העובר אינו נמצא לבדו בעולם משל עצמו". מאמר ב'ניוזוויק' על מחקר של רופא עוּברים ניו-זילנדי אשר התבסס על ד"ר סונטאג, הכריז: "רופאים ואמהות כאחד מתחילים להחשיב את העוּבר לא כצמח, אלא כאדם חי ונושם. . . העוּבר שומע צלילים, החל מפעימות ליבה של אמו, וכלה בשאון המנוע של מכונית, והוא מגיב לרעש באמצעות תנועה." בשנות השמונים הופיע ספרו של ד"ר תומס וורני, 'חייו הסודיים של התינוק טרם לידתו', שבו הוא הצהיר כי אישיותו של הילד מעוצבת במידה די משמעותית על-ידי חוויות טרום-לידה ולידה – כל אלה הפכו לתקן הפעולה של "תנועת הלידה הטבעית" בשלהי שנות השבעים ובראשית שנות השמונים.
והיום, אלפי נשים הרות מתעקשות על לידה בחדר דומם, בעוד שמאות רופאים מיילדים אינם מציעים טיפול אלא באופן זה לנשים המטופלות על-ידיהם. לפיכך, בעוד שנדרשו מהקהילות המדעיות והרפואיות חמישים שנה כדי להתחיל להדביק את נושאי תגליותיו של ל. רון האברד בהכרת מודעותו של התינוק טרם לידתו, הרי שכיום תגליות אלה הן למעשה חלק מן הזרם המרכזי ברפואה.
 
|
