|
המתנגדים לסיינטולוגיה
הקרב מתעצם
עם זאת, אפילו כאשר מר האברד אמר לאדם באופן מוצלח שביכולתו להיות מאושר ומספר הסיינטולוגים התעצם, הפסיכיאטריה ניסתה לחזק את אחיזתה בחברה.
התוכנית היתה כרוכה במה שהפך להיות ידוע כ'הצעת החוק הסיבירית', שנקראה למעשה 'הצעת החוק לבריאות הנפש של אלסקה'. הכותרת הפופולרית יותר נבעה מהעובדה שהתוצאה המוצעת של תוכנית פסיכיאטרית יקרה ללב זאת היתה דומה למחנה מהטיפוס הסיבירי לחולי-נפש בשממה הקפואה של אלסקה. יש להניח שדבר זה היה מרוחק מספיק מדרכי העולם הסואנות על מנת לאפשר לפסיכיאטרים לבצע את ניסויי השליטה במיינד וניסויים אחרים על אוכלוסייה שבויה, ללא מעצורי הבוהק המסנוור של הפרסום. על מנת להבטיח אוכלוסייה שבוייה, כָלל האמצעי בתוכו "נוהל אשפוז מפושט", שהיה כה פשוט, למעשה, עד כי הוא ביטל פעילויות בזבזניות ויקרות כגון משפט בנוכחות חבר מושבעים והגנה משפטית, ואיפשר לכל איש חוק, חבר, רופא, וכמובן פסיכיאטר, לפתוח בהליכי אשפוז.
אולם מיד אחרי ינואר 1956, כשהצעת החוק עברה בקונגרס פה אחד, אך עם זאת באופן כמעט בלתי ניתן להבחנה, פתחה קואליציה של חברים בכנסיית סיינטולוגיה עם קבוצות לזכויות האזרח במסע הסברה, כדי ליידע את הציבור האמריקני מה בדיוק צפנה לגביהם הצעת חוק זאת. תחת קריאת העצרת "סיביר, ארה"ב!", מסע הסברה של כתיבת מכתבים מסיבית עורר התנגדות פוליטית.
 
|
