|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
סמים פסיכיאטריים
כאשר האל.אס.די נתגלה במקרה, הוא לא הונח על המדף אלא פוּתַח נמרצות על-ידי יוצרו, ובעקבות זאת זכה לקידום מכירות מסיבי על-ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים בעלי-שם משנות החמישים ואילך. באמצע שנות הששים הוא החל להיות האופנה החדשה בקמפוסים.
אולם בערך באותה העת, כפי שחשף מגזין ה-FREEDOM, הוא אף ניתן לחיילי צבא ארה"ב ללא ידיעתם על-ידי ממשלתם. התוצאות מניסויים אלה כללו מוות, מומי לידה בצאצאים ותגובות פסיכוטיות לכל החיים אצל חלק מהקורבנות.
הודות לעבודתה של הכנסייה, אשר איתרה כמה מהחיילים המשוחררים חסרי המזל הללו, הנהיג הצבא תוכנית לאיתור וליידוע כל אלה אשר הובלו בעורמה להשתתף בתוכניות פסיכיאטריות אלה לשליטה במיינד.
סמים פסיכיאטריים היו זה זמן רב מטרה עבור CCHR. סמים אלה, אשר גורמים לעיוות המיינד ומביאים לתופעות לוואי חזקות ומסוכנות ביותר, היו בשימוש נרחב בידי פסיכיאטרים אשר אין בידם תשובות אמיתיות לבעיות הנשגבות מהבנתם.
תחבולה נפוצה להשגת הסכמה לסמים כאלה היא לפרסם כל אחד מהם עם מסעות הסברה רחבי מימדים של יחסי ציבור, המכריזים על יעילותו ובטיחותו של הסם. אולם לעתים קרובות, מקרים המפריכים את טענות הבטיחות וחושפים במקומם תופעות לוואי מזיקות, מתחילים להצטבר עד מהרה. באמצע המאה ה-19, התמכרות לאופיום הולידה את המורפין, שהמוסד הרפואי ייחס לו תכונות של טיפול לא ממכר לגמילה מאופיום. אולם ב-1870 נוכחו לדעת שהמורפין ממכר אף יותר מאופיום. דבר זה הביא לפיתוחו של ההרואין, שייחסו לו תכונות של תחליף בלתי ממכר למורפין. בתוך חמישים שנה הוכח שטענה זאת אינה נכונה. לאחר מלחמת-העולם השנייה החלו פסיכיאטרים להפיץ סם חדש, מתדון, כתרופה להתמכרות של הרואין, ובכך שידלו מספר גדל והולך של קורבנות להשתתף במעשה מרמה זה שהחל לפני מאה שנה – כל זאת בעודם קוצרים הקצאות ענק מכספי הציבור לצורך הכנסתו לשימוש.
 
|
