|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
|
|
החשיפה של מעשי הזוועה בבית-החולים צ'למספורד על-ידי הכנסייה הביאה לשערורייה בין-לאומית ולרפורמה נדרשת מאוד בפסיכיאטריה.
|  |
הטכנולוגיה של ביילי לטיפול במטופלי צ'למספרד הסובלים הפרעה נפשית, אשר נשלחו אליו לצורך מתן עזרה וטיפול, היה פשוט בתכליתו אם כי לא מעודן. הוא היה מכניס אותם לתרדמת של שבועיים לכל היותר, שבמהלכה היה נותן להם מנות יומיות של ריפוי בהלם חשמלי ו/או ניתוח מוח, לעתים קרובות ללא הסכמתו או ידיעתו של המטופל ה"ישֵן".
מאמצע 1963 עד 1979, במשך תקופת שלטון היחיד שלו בצ'למספרד, מספר המיתות כתוצאה מ"טיפול" זה הלכו וגדלו. לאחר מכן היו מקרי ההתאבדות של מטופלים אשר הצליחו לצאת מהמתקן חיים, אף על פי שאת מספרם של אלה קשה היה לאמת.
באמצע שנות ה-70, CCHR החל לקבל דו"חות בנוגע למתרחש בצ'למספרד. עד 1978, לאחר חקירה, הוא אסף ראיות מוצקות לששה מקרי מוות הקשורים לריפוי של הרגעה עמוקה בסמים. בנקודה זאת, CCHR יצא בפרסום פומבי. חשיפת זוועות אלה הביאה לשערורייה בין-לאומית ולרפורמה נחוצה ביותר בפסיכיאטריה.
בעקבות זאת בא גילוי משמעותי של
אי-נכונות מצד השלטונות לראות קיסרים במערומיהם – ואי-יכולתו של המוסד הפסיכיאטרי לשלוט בעצמו. היה זה, למעשה, סבב מתמשך ומתיש של כתיבת מכתבים ויצירת לובי. הראייה הוצגה בפני המכללה המלכותית לפסיכיאטרים של אוסטרליה
וניו-זילנד, והיא לא עשתה דבר. הראייה הוצגה בפני שר הבריאות של מדינת דרום ווילס החדשה, והוא לא עשה דבר. הראייה הוצגה בפני ועדת הבריאות והמועצה הרפואית, אולם כל אחד מהם הפנה את CCHR לאחר. בו בזמן, התגברו התקפות יחסי הציבור נגד CCHR.
 
|
