|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
חשיפת פרצופה של הפסיכיאטריה
מעניין למדי שפסיכיאטריה היא תחום אשר טוען הן למניע הומניטרי והן למנהיגות בתחום הטיפול ב"בריאות הנפש". זהו מעמד שבמשך שנים רבות מילא את אבוסה של הפסיכיאטריה בהקצאות ממשלתיות רווחיות והקנה לה מידה לא קטנה של השפעה חברתית.
בהתבסס על האמיתוֹת שנתגלו על-ידי כנסיית הסיינטולוגיה, אנלוגיה הולמת יותר עשויה להיות, עם זאת, שזה שנים רבות הם בוזזים את תיבות האוצר, משום שאם תשלום מתקבל בתמורה לשירות או מוצר בעל ערך, כפי שנכון הדבר עבור רובנו בחברה, אזי פסיכיאטריה הוליכה את הממשלה שולל במשך זמן רב מאוד. בתפסה עמדת יתרון כבר בשלב מוקדם מאוד של המאה פשוט הודות לעובדה שלא הרבה נעשה בנושא של מחקרים על המיינד, מילאה הפסיכיאטריה את החלל והכריזה על תפיסתה את עמדת המנהיגות. לא היו לה כל מתחרים שניתן לציינם, משום שברשות הרפואה היו פריצות דרך רבות בטיפול הגופני, ולמעשה שום עניין בשטח המיינד. וכך, בתחילה לכל הפחות, בחברה שהיתה מוקסמת מהצהרותיו של המדע, לא היתה כמעט התנגדות לתיאוריות החדשות הללו שדרשו לעצמן את אותו מעמד מדעי. כשהם ממומנים על-ידי ממשלות המעוניינות בשליטה על אוכלוסיותיהן, עטו הפסיכיאטרים חלוקים לבנים במעבדותיהם, ביצעו את ניסוייהם על עכברים, קופים וכלבים, ופרסמו מאמרים מלומדים, כתובים בלקסיקון שפוּתַח במהירות והיה למעשה בלתי נהיר לחלוטין לאדם הפשוט – או לפוליטיקאי.
למען האמת, וכפי שהוכח במרוצת הזמן, היה זה פשוט מקרה נוסף של המלך העירום. אולם הבעיה לא היתה שולית; היא היתה נעוצה בהנחה הבסיסית. כל חוקר עומד מול אפשרויות רבות בכיוונים בלתי מוגבלים כמעט. ולפני יותר ממאה שנה, הפסיכיאטריה ובת-דודתה, הפסיכולוגיה, בחרו בנתיב מסויים, שמאז, למעט חריגות מעטות בלבד, הן דבקו בו בצורה עיוורת. ההנחה היתה שהאדם הוא חיה (ומכאן הניסויים על חיות), שהמקור לכל פעילות מנטלית מצוי במוח (וכך הטיפול הפיסי באיבר פיסי זה היה אחד הפתרונות העיקריים), ושהאדם מגיב לגירויים סביבתיים (וכך ניתן לתמרן את התנהגותו על-ידי גירויים מעין אלה). הפסיכיאטריה לא סטתה בהרבה מהנחה זאת.
לרוע המזל, השביל הוביל למבוי סתום בלבד. האמת היא שאנשים אלה, אשר מינו עצמם למומחים, אינם מבינים עד עצם היום הזה את המיינד או את אופן פעולתו. ולמרות ששמם מרמז על מעורבותם בחקר ה"פסיכו" או הנפש – מאחר שזאת היתה משמעותה המקורית של המילה פסיכיאטריה – הפסיכיאטר של ימינו שולל את קיומה של הרוח, ורואה את האדם רק כגוש של חומר ויסודות כימיים המוּנָע על-ידי כאב.
 
|
