|
תיאורה
של סיינטולוגיה
סיינטולוגיה:
ידע של החיים
על אף כל מה שדיאנטיקה פתרה בתחום ההתנהגות האנושית והמיינד, שאלה אחת נותרה עדיין תלויה ועומדת: כאשר אדם מתבונן בתמונת דמות מנטלית, מיהו המתבונן באותה תמונה?
פריצת הדרך הגיעה בסתיו 1951, לאחר שמר האברד התבונן באנשים רבים מאוד שהשתמשו בדיאנטיקה, ומצא בהם מן המשותף בהתנסות ובתופעות. לאחר שסקר בקפידה את כל נתוני המחקר הרלוונטיים, בודד מר האברד את התשובה: האדם אינו גופו ולא המיינד שלו, אלא ישות רוחנית. זהו המקור לכל הטוב, ההגון והיצירתי בעולם: היישות עצמה. בעזרת תגלית זאת, ל. רון האברד ייסד את דת הסיינטולוגיה משום שהוא נכנס לתחום השייך באופן מסורתי לדת – ממלכת נפש האדם.
עם זאת, המונח נשמה פיתח כל-כך הרבה משמעויות אחרות כתוצאה משימוש בדתות ופרקטיקות אחרות, שמונח חדש היה נחוץ על מנת לציין בדיוק את מה שנתגלה. המונח שבו מר האברד בחר היה תטן, מהאות היוונית תטה,  , הסמל המסורתי למחשבה או לחיים.
תטן הוא האדם עצמו, לא גופו או שמו או העולם הפיסיקלי, המיינד שלו או כל דבר אחר. זהו הדבר המודע להיותו מודע; הזהות אשר היא האדם. אין הכוונה לכך שיש לך תטן, משהו שאתה שומר במקום כלשהו, בנפרד ממך; אתה הינך תטן.
בשלב זה של מחקרו, בדיקתו של מר האברד את התופעה הידועה כיציאה מתוך הגוף היתה רלוונטית ביותר. הגם שטקסטים דתיים שונים הזכירו תופעה זו, איש מעולם לא שקל את העניין בדקדקנות שכזאת. ממחקר זה מר האברד הסיק שהתטן מסוגל לעזוב את הגוף ולהתקיים ללא תלות בגוף. כאשר האדם מוחצן, הוא יכול לראות ללא עיני הגוף, לשמוע ללא אוזני הגוף ולחוש ללא ידי הגוף. קודם לכן היתה לאדם הבנה מעטה מאוד בנוגע להפרדה זאת מן המיינד שלו ומגופו. כעת משניתן להגיע בסיינטולוגיה לפעולה זאת של יציאה מתוך הגוף, האדם משיג ודאות בכך שהוא אכן עצמו ואין
הוא גופו.
 
|
