19 ונקודת המבט לעולם אינה יכולה להתכלות; אולם הצורה יכולה להתכלות.

20 ונקודות המבט הרבות, היוצרות קשרי גומלין, נעשות תלויות אלה בצורותיהן של אלה, ובוחרות שלא להפריד לחלוטין את הבעלות של נקודות מימד, וכך מתרחשת תלות בנקודות המימד ובנקודות המבט האחרות.

21 מכך נובעת עקביות של נקודת מבט של החילופין בין נקודות מימד, והדבר, כאשר הוא מווּסת, הינו זמן.

22 וישנם יקומים.

23 היקומים, לכן, הם שלושה במספר: היקום הנוצר על-ידי נקודת מבט אחת, היקום הנוצר על-ידי כל נקודת מבט אחרת, היקום הנוצר על-ידי הפעולה המשותפת של נקודות המבט, אשר ישנה הסכמה לתמוך בו – העולם הפיסיקלי.

24 ונקודות המבט אינן נראות אף פעם. ונקודות המבט סוברות יותר ויותר שנקודות המימד הינן רבות ערך. ונקודות המבט מנסות להפוך לנקודות העגינה, ושוכחות כי הן יכולות ליצור עוד נקודות, ומרחב וצורות. כך מתרחש מחסור. ונקודות המימד יכולות להתכלות, ולכן נקודות המבט מניחות כי אף הן יכולות להתכלות.

25 כך קורה מוות.

26 סימני הביטוי של הנאה וכאב, של מחשבה, רגש ומאמץ, של חשיבה, של תחושה, של אהדה, ממשות, תקשורת, של התנהגות והוויה נובעים מכך, ונראה כי החידות של היקום שלנו כלולות ונענות בזאת.