האקסיומות של דיאנטיקה וסיינטולוגיה
אקסיומה 39 החיים מציבים בעיות לשם פתרונם שלהם.
אקסיומה 40 כל בעיה, על מנת להיות בעיה, חייבת להכיל שקר. לוּ היתה אמת, היא היתה נעשית אנ-מוק.
ל"בעיה שאינה ניתנת לפתרון" תהיה ההתמדה הרבה ביותר. היא אף תכיל את המספר הרב ביותר של עובדות ששונו. על מנת ליצור בעיה, אדם חייב להכניס alter-isness.
אקסיומה 41 הדבר אשר לתוכו מוכנס
alter-isness, הופך לבעיה.
אקסיומה 42 חומר, אנרגיה, מרחב וזמן מתמידים משום שהם בעיה.
הם בעיה משום שהם מכילים
alter-isness.
אקסיומה 43 זמן הינו המקור הראשוני של אי-אמת.
זמן מציין את אי-האמת של שיקולים רצופים.
אקסיומה 44 לתטה, לסטאטיק, אין מיקום בחומר, באנרגיה, במרחב או בזמן, אך היא מסוגלת לשקול.
אקסיומה 45 תטה יכולה להחשיב עצמה כמוצבת, כשבאותו רגע היא נעשית מוצבת, ובאותה מידה, הופכת לבעיה.
אקסיומה 46 תטה יכולה להפוך לבעיה
על-ידי שיקוליה, אך אז היא הופכת למאח"ז.
מאח"ז הינו אותה צורה של תטה, שהיא בעיה.
