האקסיומות של דיאנטיקה וסיינטולוגיה
אקסיומה 118 אורגניזם אינו יכול
להיעשות אברטיבי אלא אם הוא הסכים על אותה אברציה, היה בתקשורת עם מקור של אברציה והיתה לו אהדה כלפי האברטור.
אקסיומה 119 הסכמה עם כל מקור
שהוא, מנוגד-הישרדות או תומך-הישרדות, עושה פוסטולייט לקיומה של ממשות חדשה עבור האורגניזם.
אקסיומה 120 מהלכים, מחשבות ופעולות
שהינם אי-הישרדותיים, מצריכים מאמץ לא אופטימלי.
אקסיומה 121 לכל מחשבה קודמת פעולה
פיסיקלית.
אקסיומה 122 המיינד פועל עם מחשבה כפי
שפעל עם ישויות בעולם הפיסיקלי.
אקסיומה 123 כל מאמץ שעוסק בכאב,
עוסק באובדן.
אורגניזמים שומרים על כאב ואנגרמות לעצמם כמאמץ אצור, על מנת למנוע אובדן של חלק כלשהו מהאורגניזם. כל אובדן הינו אובדן של תנועה.
אקסיומה 124 כמות המאמץ-הנגדי שעליו
האורגניזם מסוגל להתגבר הינה פרופורציונלית לכמות התטה שבה ניחן האורגניזם, ומשתנה בהתאם למבנה גופו של אותו אורגניזם.
