|
האסמכתאות של דת הסיינטולוגיה
ב-13 באוגוסט, 1996, קבע בית-המשפט העליון של אוסטריה כי סיינטולוגים מוגנים מכוח הסעיף הדן באי-אפליה שבאמנה האירופית, וכי אין להפלותם בגין אמונותיהם הדתיות.
בצרפת, בית-המשפט לערעורים בליון פסק, ב-20 ביולי 1997, כי "כנסיית הסיינטולוגיה זכאית לכנות עצמה בשם דת, והיא חופשית לחלוטין לפתח את פעילויותיה תחת החוק הקיים, ובכללן פעילויות המיסיון או אפילו פעילויות הגיוס שלה."
מיד בעקבות החלטה זאת, ב-8 באוקטובר 1997, פרסם בית-המשפט העליון של איטליה החלטה המהווה ציון דרך לכנסיית הסיינטולוגיה, כאשר דחה החלטה של בית-משפט נמוך יותר אשר הגדיר את המושג של דת אותנטית באופן צר ביותר, בהשתמשו בעקרונותיהן של הדת היהודית ושל הדת הנוצרית בלבד. בית-המשפט העליון ציין, שהיבט זה על דת "התבסס על הנחות פילוסופיות והיסטוריות/חברתיות שאינן נכונות; והוא מאבד מכוחו בעקבות הפגנת חוסר הגיון בולט בשיקול הדעת שבא לתמוך בו."
במסגרת החלטה תקדימית בגרמניה, ב-6 בנובמבר, 1997, הכיר בית-המשפט הפדרלי המינהלי בכך ש-"אודיטינג, על-פי החוק, הינו צורה של 'ייעוץ רוחני', ושסמינרים וקורסים 'לשם השגת רמת התקיימות גבוהה יותר' מבוססים על האמונות המשותפות לחברים בהם."
במדינות רבות שבהן נוסדה כנסיית הסיינטולוגיה זה לא כבר, הגיעו הממשלות לאותה מסקנה. לדוגמה, ב-1991, בית-המשפט בעיר הבירה בודפשט הכיר באופן רשמי בכנסיית הסיינטולוגיה של הונגריה. לאחר מכן הגיעה ההכרה באלבניה, ובדצמבר 1996, קזחסטן הכירה בדתיותה של הכנסייה שם.
 
|
