|
תשובות לשאלות שכיחות
מהי הכוונה ב-"אדם מדכא"?
אדם מדכא, לפי ל. רון האברד, הוא "אדם המבקש לדכא, או למחוץ, כל פעילות או קבוצה שמטרתה שיפור. אדם מדכא ידכא אנשים אחרים בקרבתו. זהו האדם שהתנהגותו מחושבת להיות הרסנית". דוגמאות מפורסמות לאישיות שכזאת הן נפולאון והיטלר. מר האברד מצא שלאדם מדכא, הנקרא גם אישיות אנטי-חברתית, ישנן תכונות אנטי-חברתיות מוגדרות.
הסיבה הבסיסית לכך שהאישיות האנטי-חברתית מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, נעוצה באימה סמויה מפני אחרים. בעיניו של אדם כזה, כל אדם אחר הוא אויב, שיש להשמידו באופן סמוי או גלוי. הקיבעון נעוץ בעובדה שההישרדות עצמה תלויה ב"שמירה על כך שאנשים יישארו מרוסנים" או "שמירה על כך שאנשים יישארו נבערים". אילו היה מישהו קם ומבטיח להפוך את האחרים לחזקים יותר או לחכמים יותר, היתה האישיות האנטי-חברתית סובלת ייסורי תופת.
משום כך, האדם המדכא מבקש למגר קבוצות ופעילויות לשיפור, לחתור תחתן ללא הפסק, להפיץ עליהן חדשות רעות ולהטיל בהן דופי. לפיכך, האישיות האנטי-חברתית יוצאת נגד מהותה של סיינטולוגיה – לעזור לאנשים להעלות את יכולתם ולשפר מצבים בחברה. לטובת הכנסייה והאנשים בה, אדם כזה מתוייג רשמית כאדם מדכא, כדי שאחרים יידעו שלא להתרועע איתו.
מומלץ להשתמש בספר "מבוא לאתיקה של סיינטולוגיה" לקבלת הבנה רבה יותר על אנשים מדכאים וכיצד לטפל בהם.
 
|
