|
המתנגדים לסיינטולוגיה
הטרדת הכנסייה ומנהיגיה למטרות שהיו ללא כל קשר לאכיפה לשמה של חוקי המס, נחשפה ללא ספק במהלכה של סדרת חקירות ודיונים בקונגרס בשנות ה-70. דיונים אלה התמקדו, בין השאר, ב-"רשימת האויבים" הידועה לשמצה מ-1969 כאשר ניקסון היה בבית הלבן, וחשפו תוכניות סודיות ולא חוקיות קודמות של ה-IRS כנגד יחידים וארגונים, בכללם כנסיית הסיינטולוגיה.
ההיסטוריה מראה לנו שמתוך 213 השמות ברשימת ניקסון, 211 פשטו את הרגל, התמוטטו, התפרקו או מתו. למעשה, מתוך היחידים והארגונים שהיו באותה "רשימת אויבים" ידועה לשמצה, רק שניים שרדו ללא פגע: ל. רון האברד וכנסיית הסיינטולוגיה. העובדה שהתקפות אלה נמשכו לאורך השנים מלמדת איך מומנטום בירוקרטי יכול להעביר הלאה איבה טהורה הרבה אחרי ש"הסיבה" המקורית נשכחה מלב.
כל ההיסטוריה המייגעת של התקפות ה-IRS יכולה למלא ספר. כאשר הכנסייה ניצבה למול הברירה של התגוננות או היכחדות, היא השתמשה ב'חוק חופש המידע' על מנת להשיג ובסופו של דבר לחשוף מסמכי ממשלה, אשר הוכיחו מגוון נרחב של התנהגות מפלה ופעולות לא חוקיות כנגד הכנסייה וחברי קהילתה על-ידי גורמים שונים בתוך ה-IRS. כאשר הסוכנות חסמה את שחרור המידע, אולצה הכנסייה להגיש תביעות על מאות מקרים אשר הביאו בסופו של דבר לקביעת תקדים בחוק – ולחשיפה וביסוס של אותם העניינים עצמם שנתבעו על-ידי הכנסייה, ואף מעבר לכך. שופט פדרלי אחד זקף לזכות הכנסייה רפורמות שנעשו בנוהלי ה-IRS אשר הועילו ישירות ל-"יותר מ-1,000 תביעות הכרוכות בעניינים משפטיים זהים." פקיד של משרד המשפטים של ארה"ב העיר שפעולות הכנסייה "תרמו באופן משמעותי לשימור הדמוקרטיה עבור כולם." אכן, למעשה לא ניתן כיום לקרוא עמוד בספר לימוד משפטי על אודות 'חוק חופש המידע' מבלי למצוא תקדים אשר נקבע על-ידי כנסיית הסיינטולוגיה.
 
|
