|
תולדות התרחבותה של סיינטולוגיה
מצב הקליר ומעבר לכך
בעודו ממשיך במחקרו הטכני בחודשים הראשונים של 1966, ל. רון האברד הכריז על פריצת דרך בעלת חשיבות עליונה: ניתן להגיע כעת בוודאות למצב קליר בעזרתו של כל אודיטור בעל הכשרה נאותה. חודשים ספורים לאחר מכן, מר האברד פרסם את שתי רמות ה-OT הראשונות שמעבר למצב הקליר, וכשרמות חדשות אלה ניתנות כעת להשגה, סיינטולוגים מכל רחבי העולם נהרו לסיינט-היל.
עד אמצע מאי 1966, הקלירים הראשונים נתנו הצהרתם בסיינט-היל, והשגתו השגרתית של מצב זה, שזה זמן רב היה בגדר חלום, היתה משמעותית במיוחד עבור הסיינטולוגים. קלירים כיכבו לעתים קרובות על עמוד השער של 'האודיטור', ובשובם לארצות מולדתם, נקראו בדרך שיגרה לתת הרצאות. הצלחתם, בתורה, נתנה השראה לאחרים להתחיל לפעול בעולם – אודיטינג, פתיחת קורסי מבוא והפצת השמועה לציבור הרחב. לשם כך, שני יזמים סיינטולוגים החלו לתרגם את חומרי הסיינטולוגיה לדנית, בעוד שאחרים פתחו או הרחיבו מרכזי סיינטולוגיה באוסטין שבטקסס, בופאלו בניו-יורק, מנצ'סטר באנגליה, גואדלחרה במקסיקו והאג בהולנד.
עם הדפוס המוכן של ארגונים והמשך התרחבותו של השדה בקצב בריא, מר האברד עשה צעד מכריע נוסף למען העתיד. הוא פרש מתפקידו בהנהלת סיינטולוגיה כדי להקדיש עצמו כולו למחקר נוסף. בספטמבר 1966, כל תפקידיו המינהליים הועברו אל מועצת המנהלים העולמית, ועל 100 חברי צוות הוטלה האחריות לניהול רשת הסיינטולוגיה הקיימת ולהבטחת הרחבתה הלאה.
 
|
