|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
סיינטולוגים אף הביאו את עניין האפליה בגרמניה לתשומת ליבם של גופים
בין-לאומיים, והתוצאות היו מרחיקות לכת עבור כנסיות וקבוצות המהוות מטרה לאפליה שכזאת. בדו"חות השנתיים של מלקט ומגיש הדו"חות של ועדת זכויות האדם של האומות המאוחדות, הוא הזהיר את הקהילה
הבין-לאומית בנוגע לאותן ארצות שבהן היה איום חמור לחופש הפרט. בעקבות ביקור בן 11 יום שערך בגרמניה, ביחד עם פקידים בכירים ברמות הפדרליות והממלכתיות, ועם מנהיגי דת וחברי דתות מיעוט, הוציא מלקט הדו"חות את ממצאיו במרץ 1998, בדו"חות שגילו כי מגוון רחב של מיעוטים דתיים היו חשופים לחוסר סובלנות, חשד ואפליה.
דו"חות המלקט השתרעו על פני חמישה דו"חות רצופים של 'דו"חות על זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקנית', אשר ביקרו בחריפות את האפליה נגד קבוצות אתניות ודתיות שהוצתה על-ידי הממשלה, ואף התריעו מפני האנטישמיות ההולכת וגדלה בגרמניה.
גופים בין-לאומיים אחרים של זכויות האדם הוציאו דו"חות דומים. ארגונים אלה כללו את אמנסטי הבין-לאומי, את הארגון לבטיחות ושיתוף פעולה באירופה ("ועדת הלסינקי"), את 'ועדת אד-הוק הבריטית של לורדים ומשכילים בנושא זכויות האדם' ואת 'מרכז זכויות האדם של אוניברסיטת אסקס' באנגליה – בסך הכול 17 דו"חות נפרדים המבקרים את יחסה של גרמניה למיעוטים דתיים וגזעיים.
הפגנות מחאה בין-לאומיות נערכו בגרמניה על מנת לגנות הפרות אלה של זכויות האדם. באוקטובר 1997, ערכו יותר מ-10,000 סיינטולוגים וחברים בדתות אחרות מצעד גדול בברלין, כתמיכה בחופש דתי לבני כל הדתות. הצועדים, שהתאספו בשער ברנדנבורג, היפנו את תשומת לבו של העולם להפרת זכויות האדם של הממשלה הגרמנית, ותבעו את חופש הדת בגרמניה.
 
|
