|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
|
|
כנסיית הסיינטולוגיה עמדה בחזית המאמצים לשמר את חופש הדת ואת זכויות האדם.
|  |
הנהגת שבוע חופש הדת
עם הופעת הגל הציבורי של תמיכה בחופש הדת, אשר נוצר בזכות יוזמותיה של סיינטולוגיה, התאחדו מנהיגי דתות מרכזיות אחרות להגשת עצומה לקונגרס ארצות-הברית לאשר חקיקת שבוע לאומי שנתי של חופש הדת.
ההחלטה המקורית על שבוע חופש הדת אושרה בחוק על-ידי נשיא ארצות-הברית ב-20 בספטמבר 1988, וכיום הפכה למסורת לאומית שנתית.
חגיגות שבוע חופש הדת, שבהן משתתפות כנסיות מכל הדתות כמעט, הביאו למודעות מחודשת ברחבי המדינה באשר לחשיבות שיש להגנה על זכותם של כל האזרחים לעסוק בדתם לפי מצפונם.
ב-1955, אותה הקואליציה שהפכה את שבוע חופש הדת לממשי טיפלה בנושא חדש אך רלוונטי: פתירתו של נושא שנוי במחלוקת באשר לתפקידה של הדת בבתי-הספר הציבוריים. עניינה של הכנסייה היה יותר ממקרי. דיכוי הדת בכל היבטי החברה, לרבות החינוך, תרם באופן ברור לשפל מוסרי
הרה-אסון. עם זאת, חשוב היה באותה מידה לשמור על ילדי בית-הספר מכפייה דתית, בדרך של תוכן חינוכי.
הקואליציה מצאה את התשובות במהותה של החוקה עצמה ובמקרים של בית-המשפט העליון שיש בהם השפעה עתידית. בהרחיבה את שורותיה כדי לכלול למעלה משלושה תריסרי ארגונים לזכויות האזרח, הכינה הקואליציה "דת בבתי-הספר הציבוריים: הצהרה מאוחדת של החוק העדכני", אשר הציגה בתמציתיות את מצבו האמיתי של החוק בארצות-הברית הנוגע לדת ולביטוי דתי בבתי-ספר ציבוריים – ועבור רבים, הביאה לפתרון ידידותי של הבעיה. הנשיא, ביל קלינטון, שיבח את ההצהרה המאוחדת כ"חכמה ושקולה".
 
|
