|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
כאשר לבסוף נחשף הדו"ח לעיני הציבור עקב לחץ פוליטי חזק מצד CCHR, התברר
מדוע הפסיכיאטרים רצו שיישאר חסוי: ארבעים אחוז מהמטופלים בבתי-החולים הפסיכיאטריים במדינה, רבים מהם מבוגרים, לא היו אמורים להיות שם; מתוך אלה, למחציתם לא היתה "מחלה נפשית" ניתנת לאבחון. המניע לאשפוז היה מניע כספי טהור. כתוצאה מפעולותיו של CCHR תוקן חוק האשפוז שלא מרצון בשנת 1990.
בדנמרק, ל-CCHR יש היסטוריה ארוכה
של חשיפת מקרי התעללות פסיכיאטריים.
ב-1979 גילו חוקרי CCHR ניסויים בשליטה על המיינד תוך שימוש באל.אס.די, אשר נערכו בבית-החולים פרדריקסברג. כתוצאה מכך, נציב תלונות הציבור לענייני צדק יזם חקירה משלו, אשר הסתיימה בדו"ח בן 75 עמודים המותח ביקורת נוקבת על פסיכיאטריה, ובהוראה שכל קורבנות ניסויי השליטה במיינד יפוצו בעבור הנזקים שנגרמו להם.
במשך שנים, חוקי בריאות הנפש המעידים על הדיכוי בדנמרק איפשרו לפסיכיאטרים לאלץ את מטופליהם לעבור טיפול. ב-1995, הבהלה שהתפשטה בכל משום השימוש השרירותי הגובר והולך בכפייה פסיכיאטרית, הביאה את CCHR לכנס מספר ארגונים הומניטריים לשם הבהרת דאגותיהם במעמד ציבורי. הכינוס הפרלמנטרי של מועצת אירופה המליץ כבר ב-1994 שהממשלות של כל 32 המדינות החברות במועצת אירופה יישמו את ההצעות לייצוב ושיפור זכויות המטופלים הפסיכיאטריים – הכרה משמעותית בכך שהפרת זכויות האדם בפסיכיאטריה הגיעה לרמות קיצוניות.
 
|
