|
חוד החנית של
רפורמה חברתית
ועדת האזרחים
לזכויות האדם
עם התקנונים ועיקרי האמונה שתחתיהם מתאחדים חברי קהילת הסיינטולוגיה, נמנה תקנון הסיינטולוג, שנכתב ב-1954 על-ידי ל. רון האברד. בסעיף הרביעי בתקנון מתחייב האדם: "לגנות ולעשות כל שביכולתי על מנת לשים קץ לכל התעללות ביצורים חיים ובמין האנושי", ובעקבותיו ההסכמה "לחשוף ולעזור לשים קץ לכל הפרקטיקות הגורמות לנזק גופני בתחום בריאות הנפש", "לעזור לנקות את תחום בריאות הנפש, ולשמור על ניקיונו" ו"לגרום לאווירה של בטיחות ובטחון בתחום בריאות הנפש, על-ידי ביעור ההתעללות והאכזריות שבו."
מאז לידתה של כנסיית הסיינטולוגיה, יצאו החברים בה בהחלטיות ובהתמדה נגד הטיפולים האכזריים, העיסוקים הקרימינליים והפרתן של זכויות האדם, שהם כלי השרת של תחום בריאות הנפש.
ועדת האזרחים לזכויות האדם (CCHR), שהוקמה ב-1969 על-ידי הכנסייה, הפכה לכוח יעיל הפועל לשינוי באיזור זה. כארגון למען הציבור שאינו למטרות רווח והינו פטור ממס, הוא חוקר וחושף הפרות של זכויות האדם הנעשות על-ידי פסיכיאטרים, ופועל נמרצות למניעת עיסוקים מזיקים בתחום בריאות הנפש. עד 1998 התרחב CCHR ל-128 סניפים
ב-28 מדינות, והיה לסמכות אשר זוכה להכרה בין-לאומית בנושא הרפורמה של תחום בריאות הנפש.
דו"ח מ-1986, המוגש על-ידי 'מכין דו"חות מיוחד' לוועדה לזכויות האדם של האומות המאוחדות, מתייחס לרפורמות שהושגו על-ידי CCHR בשטח בריאות הנפש, בקבעו כי "CCHR היה אחראי לרפורמות גדולות רבות. לפחות 30 הצעות חוק ברחבי העולם, שבנסיבות אחרות היו שוללות את זכויותיהם של מטופלים, או שהיו מעניקות לפסיכיאטריה את הסמכות לאשפז קבוצות מיעוטים ויחידים בניגוד לרצונם, הופלו על-ידי CCHR. עד 1998, מספר הצעות החוק מסוג זה שהופלו, או הצעות החוק להגנה על זכויותיהם של מטופלים שהועברו בזכות עבודתו של CCHR, עלה ל-100.
בעוד שסניפי CCHR שקיימים בארצות ובערים רבות, מנהלים את איזוריהם הקרובים, הם זוכים לתמיכה נרחבת מ-CCHR
הבין-לאומי, הממוקם בלוס-אנג'לס. CCHR הבין-לאומי, המשרת את כל המשרדים הללו ברחבי העולם, אחראי להמשכו של המחקר והניתוח, להפקתן של מהדורות העוסקות בהכשרה ובהסברה, יצירת יחסי ציבור ומסעות הסברה אחרים, תיאום בין פעילויות חקיקה של פיקוח ורפורמה ופעולות רבות אחרות הנוגעות לניקויו של תחום זה שהיה בעבר מוזנח.
 
|
