מות האקדמיה היו הקורסים הראשונים שעשיתי, שבהם למדתי לתת אודיטינג ובאמת לעזור לאדם אחר לטפל בבעיות שקשורות בתקשורת. סיימתי ללמוד את החומר בקורס ונכנסתי עם הפרקליר הראשון שלי לסשן. הוא היה בחור צעיר, ביישן מאוד ומגמגם מעט. הוא התהלך בחדר כשהוא מסתכל על הרצפה כדי שלא יצטרך להסתכל על אנשים או לדבר איתם. הכנסתי אותו לסשן ונתתי לו אודיטינג במשך כמה שעות. כשיצאנו מהחדר, מיד אחרי הסשן, הוא חייך אלי חיוך רחב ואמר "נו, בוא נבדוק את זה." הוא ניגש אל האדם הראשון שפגשנו והתחיל לדבר ולצחוק איתו, וממש ליהנות מעצמו, והוא המשיך להיות נינוח מאוד בתקשורת שלו עם האנשים בחדר. לא היה שום זכר לגמגום שלו. זה היה כמו לראות אדם אחר, לעומת האדם הביישן מלפני כמה שעות. כל זה הותיר אותי מאושר מאוד מכך שהייתי מסוגל ליישם את מה שלמדתי, ולהפיק כזאת תוצאה מדהימה.