| ||||||||||||
 |
                
|
בן שלי נהרג בתאונה, ובשבועות שאחרי כן חשבתי כל הזמן על הרגע שבו אבא שלי הודיע לי על מותו. במשך פעילותי היומיומית, נראה שתפקדתי היטב, אבל הרגע ההוא חזר על עצמו שוב ושוב במחשבותי. אני בספק אם הייתי יכולה להמשיך לתפקד זמן רב מבלי להשתגע. אחרי סשן אחד של אודיטינג מבוא של דיאנטיקה, ששה שבועות אחרי מותו, ה"קלטת" ההיא הפסיקה להתנגן בקביעות, והייתי מסוגלת להמשיך בשיגרה ובמחויבויות היומיומיות שלי הרבה יותר בקלות.
