פני חמש וחצי שנים בערך, הייתי אומלל. כאשר דברים לא הסתדרו, האשמתי מישהו אחר. הייתי תמיד תפרן והסתמכתי בצורה מסיבית על הורי שיחלצו אותי מקשיים. הייתי בנקודה שבה ידעתי שעלי להשתנות. קראתי ספרים אחרים של עזרה עצמית, ונדלקתי למשך יום אחד בערך, אבל זה היה הכל. ואז קראתי את דיאנטיקה. וואו! משהו נדלק כשקראתי את הספר, וידעתי שזהו הדבר. זה היה הגיוני, וזה היה משהו שיכולתי לעשות ולראות את התוצאות שלו, והן נשארו איתי. מרגע זה והלאה חיי נעשו טובים יותר.

צלם