ל. רון האברד הציע את ההסבר הבא לדקדוק, לתולדותיו ולפונקציה שלו, כמבוא לספר הלימוד שלו, 'הדקדוק החדש', שזכה לשבחים רבים. הספר הוא חלק מקורס 'המפתח לחיים'.

קדוק הוא הדרך שבה מילים מאורגנות לדיבור ולכתובים כדי להעביר מחשבות, רעיונות ומשמעויות מדוייקים בין בני-אדם. הוא ביסודו מערכת הסכמים הנוגעים ליחסים שבין מילים, כדי ליצור תקשורת בעלת משמעות.

זהו הדקדוק כולו, ולא יותר. אם יוגדר אחרת, תלמידים יחשבו שמלמדים אותם חוקים של בית-ספר, במקום ללמוד איך לדבר ולקרוא.

הגדרה זו לא תימצא במילונים, מכיוון שהדקדוק נפל לידיהם של מדקדקים, שבעצמם לא הבינו את המילה דקדוק כהלכה. זו הסיבה, והסיבה היחידה, אשר הופכת את הדקדוק לקשה. מטרת 'הדקדוק החדש' היא לעקוף את התסבוכות שבאות כתוצאה מכך.

הדקדוק נקבע על-ידי שימוש יומיומי, והוא מופץ בידי סופרים. הוא נכנס למערבולת אפלה מאוד של נהר אפל מאוד כאשר הוא נפל לידיהם של הפרופסורים. זה, באופן בסיסי, מה שלא בסדר בו. אפילו לא קשה להבין אותו. קשה רק להבין את אי-יכולתם של הפרופסורים לכתוב עליו.

דקדוק אינו לימוד של משהו. הוא השימוש במשהו. כעת, "פרופסור" מאמין שכל דבר הוא תחום לימוד. זאת משום שמשלמים לו כדי שיאמר לבני-אדם שזהו תחום לימוד. הדקדוק הוא חלק של הקיום היומיומי, ואם אינך יודע אותו ואינך מסוגל להשתמש בו, איש לא יבין אותך ולא תוכל להבין אחרים, ולעתים קרובות תהיה לך תעלומה לגבי דברים ולגבי בני-אדם.