|
העיסוק המעשי בסיינטולוגיה
ניסיונות קודמים לעזור לאדם ניסו לעשות זאת על-ידי אכיפת תקנונים מוסריים או תקני התנהגות, אולם, ללא הידע על המיינד הריאקטיבי או ללא אמצעים להקלה מתכתיביו הלא רציונליים, הם לא השיגו שיפורים לאורך זמן.
אודיטינג שונה לגמרי מפרקטיקות קודמות אלה, אשר חלק גדול מהן היו התחזות, וחלקן, כמו פסיכיאטריה, מזיקות ממש. באודיטינג, האדם עוקב אחרי מסלול מותווה במדוייק, אשר מוביל להשתפרויות ידועות, ורק האדם המקבל אודיטינג הוא זה שאומר אם הן הושגו או לא. הפרקליר הוא זה שקובע מתי הוא השיג מחדש יכולת, או נפטר ממחסום נפשי בחיים, ולא שום אדם אחר. האודיטור ממשיך לשרת את הפרקליר עד אשר הפרקליר יודע, מרצונו החופשי, שהוא הצליח. בסיינטולוגיה, לא האודיטור ולא שום אדם אחר יכול לומר מתי הפרקליר הגיע להישג. הפרקליר עצמו הוא שיודע. בהנחה ששאיפת האודיטינג היא שיקום הפוטנציאל האישי, ברור שלא ניתן לזהות את ההישגים בשום דרך אחרת.
אודיטינג מורכב ממכנים משותפים שחלים על כל חי. אין באודיטינג משתנים; אותם נוהלים חלים על כל CASE. רק אודיטינג משקם את הפוטנציאלים הטבעיים של האדם, ומאפשר לו להיות האדם שהוא יודע כי הוא באמת. רק אודיטינג משחרר ממלכודות המיינד הריאקטיבי.
 
|
