הפסיכולוג מאמין במטריאליזם. זהו העקרון האומר שהכל הוא חומר בלבד – תקוות, חלומות, אהבה, השראה – אלה כולם רק תגובות כימיות במוח. בעקבות תיאוריה זאת הוא ניסה ליצור חברת אדם, שבה מאדירים את הגוף יותר מאשר את הנפש, ובה הנכס החומרי חשוב מאושרו הרוחני של האדם.

בחברה מעין זאת, שבה אין יותר אֵמון בערכים רוחניים, עד מהרה האדם מאבד מגע הן עם עברו והן עם עתידו. הדת, אם כן, הופכת ל"סם הרגעה", בעוד שהכוהנים הגדולים החדשים של הפסיכיאטריה, הנתמכים בנדיבות על-ידי משלמי המיסים, עורכים מחקרים ממשלתיים חסרי ערך שאינם מספקים כל פתרונות.

אפילו היום, מדינות רודניות נלחמות ברעיונות חדשים, והלימוד מוגבל למעטים בעלי זכויות-היתר, בניסיון להשאיר את הרוב בבערותו. שריפת ספרים היא תופעה נוספת של זמננו, המזכירה את האינקוויזיציה.

אך אי אפשר לדכא חוכמה וערכים רוחניים. כל בני-האדם, בכל הזמנים, ביקשו אחר שחרור רוחני. לכל החיפושים האישיים ולכל הפילוסופיות והדתות יש מטרה אחת, ומטרה אחת בלבד: להבין בבהירות את מהותו האמיתית של האדם ואת זיקתו אל העולם.

לרוע המזל, מדעי הרוח לא עמדו בקצב של ההתפתחויות המדעיות. התעסקות מוגזמת בכל הדברים הגשמיים הותירה את מדעי הרוח הרחק מאחור.

המדע התקדם עד לנקודה שבה הוא יכול לשגר טילים אל החלל. אך עד כה היתה התעלמות מן האתגר הגדול מכל, שיפור האדם עצמו.

בנקודה זאת בהיסטוריה של תרבותנו פיתחנו, למרבה הפחד, את היכולת להשמיד כל חי מעל פני האדמה.

מטורף אחד בעמדת כוח יכול לעשות שמות בהשמדה מוחלטת של כל היצורים החיים. ממשלות, מהיעדר הבנה אמיתית את האדם או טכנולוגיה בת-ביצוע כדי לשפר את האדם, אינן מסוגלות לעצב את גורלן, והפוטנציאל לתוהו ובוהו הינו ממשי ביותר.