הרומאים המשיכו, עם זאת, לעמוד על דעתם שהאדם אינו אלא עצם חומרי. הם גרסו שכאשר האדם "עצמו", גופו, כלה ומת, הוא ויתר על הפסיכו (מילה שמשמעה "רוח חיים" או "נשמה").

למרות כל עוצמתם הצבאית, הרומאים מעולם לא הכירו בפוטנציאל האמיתי של האדם או שלא מצאו דרכים לפיתוחו, וכך, בדומה לאימפריות כה רבות לפניהם, גוועו אף הם.

באותה התקופה שבה ישו הנוצרי הטיף במזרח התיכון, הגיעו הנזירים הבודהיסטים הראשונים לסין. הבודהיזם, שנעשה מקובל בסין לראשונה בימי שושלת החאן (206 לפנה"ס – 220 לספירה), לימד על הנשמה שלא ניתן להחריבה, על תיאורית הקארמה ועל ערכי הנדיבות, החסד והרחמים. הבודהיזם התפשט ברחבי סין, כשהוא משלב בתוכו קטעים מן הפילוסופיה המעשית והגשמית של סין העתיקה. הוא לימד את האדם דרך להארה רוחנית למרות התנגדותם של הטאואיסטים ודיכוי מאוחר יותר של המדינה, כאשר מאות מנזרים הוחרבו, ומאות נזירים ונזירות נאלצו לשוב לחיים הרגילים.